Being Perfect – פרק ד

שעת השין הלכה וקרבה במהירות מבהילה ודניאל קלט לפתע כי לא יספיק לשחרר את הרובוטים שלו בזמן. הידיעה הזאת היתה קשה מנשוא עבורו, אך הוא לא אמר נואש. רעיון הבליח במוחו, מאותם רעיונות שבעבר היה פוסל כלאחר יד, הרעיון הקטלני ביותר שתמיד רצה לממש, אך לבו הרך, מנע ממנו אף את המחשבה עליו – הוא ייקח את החוזה שלו מדובי גם אם לשם כך יצטרך להרגו. 

צמרמורת חלפה בגוו בחושבו על הרעיון שייאלץ לקחת חיים ואנחה נמלטה מפיו. 

נו, מה קורה? קטעה את חוט מחשבתו והוא בהה בה מבולבל ואז נזכר מי היא. ״אני יודע מה צריך לעשות״, אמר לה בטון הכי משכנע שיכל לשוות לקולו, למרות שבתוך תוכו צווח. 

״אני מקשיבה״, היא התקרבה אליו והריח המשכר שלה כמעט הצליח לבלבל אותו, אך למוד ניסיון, הצליח להתעשת והוא שיתף אותה ברעיון השטני שהנץ במוחו. ״אני מקווה שאין לך בעיה עם המחשבה שייתכן שנאלץ להרוג אותו על מנת להשיג את החוזה, הרצין, מדובר בחלאת המין האנושי, יצור בזוי שממש לא יחסר לאיש״ (לרגע קט עלתה במוחו דמותו של ראסקולניקוב מה״חטא ועונשו״). 

״אל דאגה, היא חייכה, חלאות מהסוג הזה הם – הספצייליטה שלי״ . 

לפני שהבין מה קורה, הם כיתרו אותו ונעלו את המשרד. דובי זנגרייה הביט נדהם, המום מעוז רוחו של העובד השקט והרכרוכי שמעולם לא העז להתווכח. דליה עמדה מאחוריו, סכין בידה ועיניה רושפות אש. 

״עוד תנועה אחת ואתה יכול להגיד יפה שלום לעולם הזה״. 

״יה, רייט, בובה אין לך ביצים לעשות את זה ושנינו יודעים את זה״, הוא גיחך לעברה. 

לזה בדיוק חיכתה. המשפט הזה הדליק אותה כמו שנהגו לעשות מאות ואף אלפי משפטים דומים שנאמרו לעברה על ידי גברים שוביניסטיים ונאלחים, כמו ההוא שניסה לאנוס אותה. הוא לא ידע עם מי הוא מסתבך, המסכן …

״אח, זונה, את תשלמי על זה !״ היא חרטה היטב על לחיו והשאירה צלקת מדממת. 

״ועכשיו, אחרי שהבנו זה את זו, תן לנו את החוזה או שהצלקת הנחמדה הזאת תהיה רק התחלה מאוד לא נעימה. 

דובי הביט בה. בפעם הראשונה בחייו פחד למות. הוא הבין שהיא רצינית, מאוד רצינית ושאין לו כל ברירה. 

״אוקיי, ניצחת, אמר במרירות ונתן לדניאל את החוזה.