Being perfect – פרק ו

הנשיקה לא איחרה לבוא.

היא הייתה מבוישת, מבוהלת ומלאת רגשות אשם (בעיקר שלו) והיה בה גם הרבה נואשות ואפילו קצת אלימות.

שתיקה.

היא ניסרה אותה בקולה : ״זאת היתה נשיקה מוזרה מאוד״

״כן״

היא חיכתה לאיזה שהוא הסבר. הוא לא הבין.

שוב שתיקה. נעץ את מבטו באדמה, מרגיש איך הבלבול והתסכול חוברים יחדיו שוב לאיזה מצב מוכר כמו בעבר בכל פעם שניסה לתקשר עם מישהו ובעיקר עם מישהי.

גם היא חשה תסכול. אני לא מצליחה לתקשר איתו, לחשה בלי קול. למה אני לא מצליחה לתקשר עם הגבר הראשון בו אני מתאהבת זה שנים?

הוא עדיין היה באותה התנוחה, ראשו שמוט ומבטו נעוץ באדמה. לפתע הצדודית שלו נראתה לה מוכרת, מוכרת עד אימה.

לא, ביקשה בליבה, לא ייתכן שזה האנס שלה, בבקשה אלוהים ! מה זו הבדיחה החולנית הזאת ?!