Being Perfect – פרק ג

דליה התעוררה מבולבלת, כמו מהאנגאובר חזק במיוחד. ההוראות היו מאוד פשוטות – לגשת למפעל הנוראי הזה, להעמיד פנים שהיא עוד אחת מהפריחות שרוצות להתנסות במכונות, לעשות סיבוב במקום ולהשיג מידע על מנת שחברי החוליה יוכלו להטמין את הפצצה מאוחר יותר. כמעט ונתפסה, כשפנה אליה חשבה שלבה יידום מפחד, שהנה עלו עליה, שהכל נגמר, אבל הוא רק רצה להזהיר אותה.
זה בלבל אותה. שיבש את כל הדיכוטומיה המסודרת שהייתה לה בראש לגבי מי שעבד במקום הזה, כי הלא כל מי שעובד במקום שאמור להפוך נשים לבובות תוך גרימת סבל בל יתואר אמור להיות מפלצתי, לא?! אבל הוא ניסה למנוע ממנה את הסבל הזה, הוא לא כמו כל האנשים ששם. הוא אחר, הוא אנושי, אכפתי. לא מגיע לו למות.

בקורס שעברה לימדו אותה ש״המטרה מקדשת את כל האמצעים״ והמטרה המקודשת של המחתרת, לה הייתה שותפה בכל נפשה ומאודה, היתה הפיכה שלטונית. היא גם זכרה שבשיעורי הפילוסופיה שלמדה באוניברסיטה, הייתה גישה בשם ״תועלתנות״ שטענה משהו לגבי מוות של מיעוט לטובת אושר של הרוב או משהו בסגנון, לא זכרה בדיוק. לפי הגישה הזאת, למען האושר הכללי והמטרה התועלתנית הכללית שהיא סילוקה של שרה נתניהו מכס ראש הממשלה, יהא זה מוסרי לפוצץ אזור שלם, הכולל גם את המפעל וגם את משרד הקוסמטיקה והיופי, משרד הממשלה, כמובן ועוד מספר בניינים הכוללים אנשים, נשים וטף, כיוון שהתוצאה תגרום אושר רב ברגע שהיא לא תהיה יותר בשלטון.

היא לא הייתה כל כך בטוחה שהיא מאמינה עד כדי כך בקיצוניות הזאת, אבל כן האמינה במטרה.
אבל מה איתו?! צעק הקול בתוכה.
מה איתו?
הוא ניסה להזהיר אותה.
הוא חמוד.
העיניים שלו כשהביטו בה, יש בו משהו …

את משחקת באש! היא התעלמה מהקול וחמקה בחשאי למפעל, נותרו לה בסך הכל חמש שעות עד שהכל ייגמר.

הוא הופתע לראותה.
״כן, אפשר לעזור לך? כבר היית פה, נכון? אני אף פעם לא שוכח פרצופים״.
הייתה בהילות בקולה כשאמרה :
״יש איזה מקום שקט שבו אנחנו יכולים לשוחח?״
הוא הביט מסביב, מוודא שדובי אינו בסביבה, ״כן, בואי אחריי״.
לקח אותה למשרד שלו ונעל את הדלת, מתפלל שהבוס שלו, לא יגיע בקרוב.
״אני שומע״.
״יש במקום פצצה, היא התחילה, בעצבנות הולכת וגוברת.
״בובה, הפצצה היחידה שאני רואה עומדת מולי, ניסה להתבדח, היא לא צחקה.
״אני רצינית״
״מה זאת אומרת? מי את?״
״שמעת על ״הלפידים הבוערים״?
הוא הסתכל כלא מאמין. את רצינית? את איתם? עם הקיצוניים המטורפים האלה?
״היא התעלמה מהשאלה והמשיכה באגביות, תקשיב, אין לי זמן לסמול טוק, יש לנו 5 שעות עד שהפצצה תתפוצץ, באתי להזהיר אותך כי אתה הזהרת אותי. זה הכל.
״אני מבין״. היא התבוננה בו בריכוז, הוא נראה המום לחלוטין.
״אנחנו צריכים לצאת״, אמרה.
״רגע, לפני כן, אני צריך את עזרתך״.
היא נעצרה, מופתעת, לזה לא ציפתה.
״מה?״ענתה בקוצר רוח, משתוקקת כבר לצאת מהמקום הזה.
״אני לא עוזב בלי המכונות שלי״.
״אתה צוחק עליי?״
אבל הוא היה נראה מאוד רציני.
היא נאנחה, רק זה היה חסר לה.
״ואיך אתה מציע שנעשה את זה?!״ התחילה להתעצבן

בואי אתי בשקט, ביקש.