"Being Perfect" – פרק א

    הקדמה

זהו סיפור סמי מדע בדיוני, שכן אמנם מתרחש ב – 2030 ומכיל היבטים עתידניים, אך הדמויות הפוליטיות המככבות בו הן ראליסטיות ומוכרות היטב. ההקצנה שנעשתה בדמויות אלו ובמעשיהן הנה מכוונת ונוצרה לצורך יצירת סאטירה פוליטית.

    פרק א

בית החרושת לעיצוב בני-אדם המה אותה שעה מלקוחות – נשים, שאיתרע מזלן להיוולד כלא-מושלמות ואשר עמדו עתה חסרות סבלנות בתור למכונה.

דניאל ספר אותן כפי שנהג לעשות בכל בוקר. הפעולה הזאת הרגיעה אותו כפי שכל פעולה מכנית ורוטינית נהגה לעשות. הוא הגביר את את כפתור הווליום ורעש המוסיקה הסווה את צווחות האישה שעה שעיצוב הגולגולת היה בעיצומו.

למרות שהיה עד לעשרות ואף למאות נשים כאלו, עדיין התקשה להאמין שנשים כה רבות הלכו שבי אחר הפרסום והיו מוכנות לשלם כה הרבה תמורת סבל כה רב.

באפריל יימלאו לו בדיוק עשר שנים מאז הצטרף למפעל : ״Being Perfect" ובכל זאת נדמה לו כאילו היה זה רק אתמול …

השנה הייתה 2020, זמן בחירות. שאגות השמחה איימו לנפץ את הקריסטלים העדינים בסלון המלכותי של ביבי ושרה נתניהו שציפו שגם השנה, כרגיל, יזכו, אך להפתעת כולם מקלט הטלוויזיה הודיע בתדהמה על המפלה הניצחת. את הימים שלאחר מכן ניתן לתאר כאופוריה מתוקה שסחפה את כל המדינה באופטימיות שכמותה לא הרגישו זה שנים.

היינו כחולמים, הרהר במרירות. האושר לא נמשך זמן רב. בתחילה הכל היה נפלא. ראש הממשלה החדש, בני גנץ, היה כל מה שפיללנו לו. הוא היה ענו, לא חשש להיוועץ עם יועציו ובאופן כללי היה האנטיתיזה המוחלטת של קודמו בתפקיד.

שרה לא עמדה לוותר כל כך בשקט. כלפי חוץ העמידה פנים שהכל בסדר, הסתירה היטב אכזבתה כשנאלצה לחשוק שיניה בראותה את בני ורותי גנץ נכנסים לארמון ראש הממשלה, הארמון שלה ! נאלצה לשמור על פניה חתומות ועל החיוך המקובע, הצבוע, אותו כל כך היטיבה להציג לכל רואה, אך בפנים כבר זממה את דרכה פנימה והתוכנית השטנית מתרוצצת במוחה ללא הפרעה.

החברות בין השתיים, לכשלעצמה, לא נראתה מוזרה לאיש, למרות ששרה ומירי רגב לא ממש חיבבו זו את זו כשביבי היה בתפקידו, אך עתה היה להן אינטרס משותף, דחוק ובהול.  למירי היו חברים בעלי שררה, שחלקם אף נמנים עם אנשי העולם התחתון. מעולם לא נזקקה לשירותיהם, אך עתה בשלה השעה לכך.

ההתנקשות תוכננה בקפידה. לאחר רצח רבין ז״ל ובעקבות האיומים על הנשיא ריבלין, הוחלט שעל כל אישיות פוליטית ללבוש אפוד מגן בעמדה על דוכן הנואמים ולכן איש המאפייה נאלץ לבצע זאת כשבני גנץ היה בחופשה עם משפחתו בסיביר. ״תאונת ציד מחרידה אירעה לראש הממשלה בביקורו ברוסיה״ רעמו למחרת העיתונים וממשלת רוסיה, שקיבלה תשלום נכבד, שיתפה אף היא פעולה בקנוניה.

לאחר מספר חודשי אבל כמקובל, עלתה שרה נתניהו לשלטון, באדיבותיהם של אלה, להם הבטיחה את מקומם בממשלה מבעוד מועד וכמובן שהראשונה שקיבלה משרד היתה – מירי רגב, עבורה הוקם המשרד החדש אותו תכננה שרה – משרד הקוסמטיקה והיופי, שפרח ושגשג בזכות הכספים הרבים שהוזרמו אליו ואשר בזכותם הוקם המפעל היוקרתי בעיר היופי של ישראל – רמת אביב.

הקמת המפעל לוותה בהתנגדויות נמרצות, בעיקר מצד זקני השבט : ״ לא ייתכן שאנו, בני העם היהודי, שעברנו את זוועות הנאצים, ניקח חלק במפעל מפלצתי שמנציח דוקטרינות נאציות שכאלה״ ! טענו, אך הדוגמניות בבגדי הים המינימליים שהזמינו את הנסייניות הנרגשות לעיני המצלמה להתנסות בחינם במכונה, השתיקו את הקולות.

הראשונה שהתנסתה נהרגה במהלך הניסוי שנערך בשידור החי בתכנית הריאליטי ״מעצבי הגולגלות״.  ״לא לזוז״, אמר הקול כשהמכונה התחילה לזמזם, אך הבחורה הנרגשת הייתה חייבת לעשות סלפי. טיפשה, חשב לעצמו דניאל. הוראה כל כך פשוטה.

מקרה המוות הוסבר בפרוטרוט וההוראות חודדו בקפדנות לבל יישנה עוד מקרה והרייטינג של התכנית הרקיע שחקים. בכל שבוע עלו בגורל עוד ועוד נסייניות מאושרות שזכו לעצב את ראשן בחינם במכונה בתכנית ולהיהפך ליוצאת ריאליטי ״מעצבי הגולגלות״. אחד הנושאים המרכזיים, עליהם עבדה מחלקת השיווק של משרד הקוסמטיקה והיופי, עסק בשאלה הרת הגורל : כמו מי תרצאנה הנשים להיראות, ולאחר קבלת התוצאות הופקו מספר פרופילים של דוגמניות שונות מהארץ ומהעולם, אשר בלחיצה על מספר מסוים במכונה, יתקבל סגנון גולגולת המאפיין דוגמנית זו. לאחר הצלחתה של מכונת ״מעצבי הגולגלות״ הפופולרית הומצאו שאר המכונות בהתאם לביקוש הרב : המכונה לעיצוב הישבן, שהמצבים הפופולריים ביותר שנלחצו בה היו – 1 : ביונסה, 2 : ג׳ניפר לופז והמכונה לעיצוב חזה שהיו בה הרבה מאוד מצבים לבחירה.

תוך כדי שהוא מהרהר זאת לעצמו, נפסקה המוסיקה והעירה אותו ביעף משרעפיו. אין זמן, אמר לעצמו, קדימה לעבודה. הוא החל לנקות ולהבריק את המכונה, שהייתה עתה מיותמת מהנשים שעברו למכונות הבאות, מחכות כעדר צייתני לתורן. מתבונן בשאריות העור והפלאסמה בתערובת של אימה ואדישות. הוא אהב את העבודה שלו. חבריו, אם היו לו כאלה, כיוון שלא היה זקוק במיוחד לחברה, נהגו להיגעל ממצבים כאלה, אך הוא לא התייחס לכך באופן אישי. מבחינתו הייתה זו עבודה ככל שאר העבודות. תפקידו היה לוודא שהמכונות מתוחזקות היטב, ללא תקלה ולהחזיר אותן למצבן ההתחלתי עם סיום השימוש. הוא לא הרגיש אמפתיה כלפי הנשים שהיו מספיק טיפשות לבזבז את כספן על המכונות. הן לא הפריעו לשלוות יומו. כל שעניין אותו, היה המכונות – המכונות שלו. הוא היה המהנדס שיצר אותן ה – ״ויקטור פרנקנשטיין״ שלהן. הוא לא היה הבעלים של המפעל, אך הרגיש כאילו זה היה המקום שלו, הבית והילדים שלו.

שום דבר כמעט לא יכל להוציאו משלוותו, הוא היה סוג של רובוט אנושי ורגשות היו זרים לו. הדבר היחיד שהפריע לו היה הרעש הבלתי נסבל שהשמיעו הנשים. היה לו ברור מבחינה לוגית שביצוע הניסור, מן ההכרח שיפיק צלילי צווחות כאב מפי הקרבנות, אך למרות ההסבר הלוגי, עדיין התוצאה היתה בלתי נסבלת עבורו מבחינת האוקטבות והוא יכל לחזור לשלוותו רק כאשר עבד עם אוזניות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s