התוצאות הפתולוגיות ומשמעותן

תקציר הפרקים הקודמים : הכאבים הניתוחיים עדיין בלתי נסבלים ואני נאלצת בניגוד מוחלט לאישיות המרובעת שלי להשתמש בקאנביס רפואי שגורם למוח שלי לחוש כמו פירה ולעצמי לחוש הכי לא עצמי. בלילה זה מבורך כיוון שהשינה שלי משתפרת לעין ערוך אך בצהריים, על מנת לישון את שנת הצהריים לה אני כה זקוקה, אני נאלצת גם להשתמש ומהר מאוד שעות היום נעלמות לי ומתחלפות בימים והימים בשבועות ויכולתי התקשורתית שגם ככה זקוקה הרבה פעמים לשיפור הולכת ומצטמצמת.

כך עבר לו חודש מהניתוח והנה כבר חודשיים, לכאבים זה ממש לא מזיז, והם ממשיכים לפעום באכזריות כמו עצר הזמן מלכת, והנה קרב מועד הביקורת בו אמורה לקבל את התוצאות הפתולוגיות ולדעת האם כל השוליים נקיים או שמא נאלצת לעבור ניתוח חוזר.

מכינה עצמי לקראת יום הביקורת ואז לפתע מתבשרת כי נדחה בשל העובדה כי התוצאות הפתולוגיות טרם הגיעו, וכך הדבר קורה 3 פעמים.
החרדה , חברתי הנאמנה מציפה אותי ואיני יודעת כיצד להתמודד ומערבת את הוריו של אמיר, אשר פונים לפניות הציבור של שיבא תל השומר ומוודאים כי הפעם התוצאות ישנן וכי תאריך הביקורת נשאר בעינו.
אני ואמיר מגיעים לביקורת, אך על מנת שלא לחזור על הפיאסקו הקודם (ראו פרק אודות הסינקופה הווזו ואגלית) ולמצוא עצמי מעולפת מעצמת הכאבים, דאגנו מיד עם הגיענו לבית החולים להשיג כיסא גלגלים וכך כשאני ישובה בכיסא אמיר משנע אותי היישר לחדרו של הכירורג.

הדלת נפתחת והכירורג שואל לפשר הכיסא ומהנהן כשמסבירה שעברתי התקף וזו ואגלי ושהדבר נועד למנוע הישנות המקרה. ואז זה שוב קורה – הוא מביט בי ושואל את אחת השאלות היותר מטומטמות שנשאלתי (ויש לציין שנשאלתי הרבה מאוד שאלות מטומטמות בבית החולים הזה) : "אז אני מבין שבצד שמאל לא הוציאו כלום" (מה ?! אתה דפוק ? בצד שמאל הוציאו הכי הרבה! צועק המוח שלי) .
לא, אני אומרת לאט כדי שיקלוט, להיפך, בצד שמאל היה רוב הגידול.
הוא מביט בי במבט מבולבל ושוב אני נאלצת להוציא מהקלסר המפואר שלי, זה ששימש כל כך הרבה רופאים לפניו, את המסמכים הרלוונטיים. רק לאחר עיון מעמיק הוא מבין מה נעשה בניתוח ומתחיל להסביר לגבי התוצאות הפתולוגיות.
"רוב השוליים, גם הימניים וגם השמאליים נקיים מתאים סרטניים וישנו גבול קדמי אחד מאוד קטן שהוא מעורב, כלומר, שישנו בו גם תאים סרטניים."

עכשיו המבט שלי מבולבל, והמוח שלי שכולו כבר צעקה מנסה להבין מה זה אומר . האם קיימים בגופי עדיין תאים סרטניים ? והאם בשל כך אצטרך לעבור שוב ניתוח ?

אני מגיעה הביתה ברגשות מעורבים , מנסה להבין שבסך הכל רוב השוליים נקיים אבל עדיין חוששת , ובעיקר מוצפת, כל כך מוצפת, וכאובה, כתמיד.

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s