יומן סרטן -To hell and back

יום ב, ה – 28/1 , יום לפני הניתוח – אני אמורה להגיע למחלקת כירורגית ב' לביצוע קבלה אדמיניסטרטיבית ב – 13:00 ולאחר מכן ב – 14:00 לעבור תהליך שנקרא : "סימון נגעים בשד" (F.N.L – Fine Niddle Localization), אודותיו הסבירה לי הכירורגית במרפאה הקדם-ניתוחית בשיא הנון-שלנטיות כשהיא מתארת בפניי איך הולכים להכניס לתוך השדיים שלי שני חוטי תיל ! ואני באותו הרגע לא ידעתי אם להתעלף קודם או להקיא, ולמרבה הפלא הצלחתי לשמור על ה"פאסון" ולהימנע משניהם). כדי להתכונן כמו שצריך, כפי שאני נוהגת תמיד, נכנסתי למספר אתרים באנגלית ובעברית , צפיתי במספר סרטוני וידאו ואף הוצאתי מסמך PDF שמסביר בצורה מפורטת על ביצוע התהליך שנערך תחת הרדמה מקומית. בעוד אני תוהה מדוע אותה כירורגית לא יכלה לתת לי את המידע הכל כך ברור הזה במעמד הקדם-ניתוחי , אמרתי בלבי שאם מדובר בהרדמה מקומית אז כנראה שהשד (בצירה , או במקרה שלי יותר נכון השד , בקמץ , לא כל כך נורא) . ספויילר –"! Big Mistake,Big,Huge" . 

יום קודם עוד ערכתי חזרה מוזיקלית עם מתי גוטמן , השתדלתי לנוח ככל הניתן ולעשות מרתון של הסדרות שאני הכי אוהבת, וארזתי כמות מסחרית של משככי כאבים מכל הסוגים האפשריים ושני תיקים – משל הייתי בדרכי לחופשה באירופה ולא לקראת הליך מפחיד ולאחריו ניתוח.

השעה 13:00 , אמיר ואני ממתינים ליד דלת המזכירה של המנתח שלי – פרופסור משה שבתאי , על מנת להתחיל את ביצוע ההליך האדמיניסטרטיבי. הדלת סגורה ואין זכר לשום מזכירה. הדקות נוקפות וכבר חולפת לה חצי שעה. לבסוף נפתחת דלת ליד ואני מוסרת שנקבעה לי פגישה עם דליה – אני מופנית לדלפק ושם נאמר לי שהיא בכלל לא נמצאת ! ושולחים אותי להתחיל "שרשרת חיול בית-חולימית" שמתחילה בקבלת מדבקות המכילות את פרטיי וצמיד צהוב תואם.

השעה 14:00 , אנחנו מגיעים למרכז מירב לביצוע הליך הסימון, אבא כבר מחכה שם. תורינו הגיע – אנחנו נכנסים פנימה ולהפתעתי הגמורה, הרופאה במבטא אמריקאי כבד טוענת כי אינה מוצאת את המסמכים הרפואיים ואת  הדיסקים (שטרחתי כבר לפני שבועיים-שלושה להביא אליהם ידנית על מנת שייסרקו למערכת שלהם !) ולכן יש צורך לבצע ממוגרפיה נוספת. אני כבר לא יודעת אם לבכות או לצחוק מגודל האבסורד וכמות העינויים שאני נאלצת לעבור בתקופה כה קצרה, ביניהם אין ספור ממוגרפיות מכל זווית אפשרית, מנסה להראות לה שבמסמכים שבקלסר המסודר למשעי שלי, מצוין שעברתי כבר מספר ממוגרפיות, ביופסיות ושכל הנתונים הנ"ל אמורים להופיע ברישום שלהם שנערך במרפאה הקדם-ניתוחית. זה לא עוזר, אני נאלצת לעבור ממוגרפיה נוספת מכל כיוון וזווית אפשריים, הגוף שלי צועק וכך גם הנשמה, את איש שם זה לא מעניין. העינוי הזה נגמר, היא מבקשת ממני להמתין בחוץ בינתיים ומבקשת ממני את הקלסר שלי . בחוץ אני ואבא מתלוצצים שההמתנה לוקחת זמן מכיוון שהיא עוברת דף דף . לבסוף, לאחר זמן שמרגיש כמו נצח, כשעמליה חמותי , אף היא עדה לפארסה העצומה , היא קוראת לי חזרה פנימה ואז בחדר היא קוראת בשמחה : "או, סוף סוף עשינו סדר בבלגן" ! (עשינו ? את צוחקת עליי ?!). אני מנסה להתבדר בשארית כוחותיי האחרונים : "באמת ? את בטוחה? שלא ייווצר מצב שהסרטן יישאר ויחתכו את הרקמות הבריאות" . היא מתעלמת מהסרקזם ומנסה להרגיע אותי ולגרום לי לסמוך עליה (Too Late !) ולאחר שמבצעת בדיקת אולטרא-סאונד ועוברת לדבר האמיתי , אני דורשת שיכניסו את חמותי ושאיני מוכנה לעבור את ההליך הזה בלעדיה. היא מוכנסת לחדר ואז מתחיל ההליך, שלעומתו כל עינויי הביופסייה היו ממש משחק ילדים :

אני על המיטה, היא מרססת את השד שלי במשחה מאלחשת שבעיקר מקפיאה את המקום (אני מבררת אם ההשפעה דומה למשחת אמלה ונענית שאכן כן), לאחר מכן טוענת שארגיש דקירה קלה (אם זה המדד שלה לקל, לא רוצה אפילו לדמיין איך היא מחשבת מדד לדקירה רצינית ).אני צורחת מכאב תוך כדי שאני מרגישה את המחט ננעצת בתוכי (ה ל ו !!! זאת לא אמורה להיות הרדמה מקומית ? למה לעזאזל אני מרגישה הכל ?!). צד ראשון הסתיים, מתחיל צד שני ולאחר שהסיוט נגמר היא עוזרת לי לקום ושוב אני נאלצת לעבור ממוגרפיה, כשבין קווץ לקווץ היא מוציאה ממני את המחטים. אני יוצאת מהחדר הלומת כאב ואפילו מרשה לעצמי לאכול 2 עוגיות אלפחורס (ששנים אני לא מאפשרת לעצמי להתענג עליהן).

משם אנחנו יורדים למתחם ניתוחי יום, שם אנותח למחרת. המתחם בנוי כמו האנגר ענק ואנחנו מרגישים כמו עכברים במלכודת שמנסים לרדוף אחר הזנב של עצמם.

זהו, הגענו סוף סוף ואני לוקחת קלונקס מתוך ידיעה שלמחרת יעירו אותי ב – 5 וחצי בבוקר על מנת שאתחיל את הצום של 6 שעות לפני הניתוח החל מ- 6 בבוקר.

אמיר חוזר בערב להביא לי משהו לאכול וסנדוויץ' לבוקר. אני מצליחה לאכול קצת ומתמוטטת לחלוטין על המיטה, מפורקת לחלוטין.

 

 

 

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s