יומן סרטן – ההכנה לניתוח או "יום שתחילתו בשורות טובות וסופו הצפה חושית חזקה במיוחד"

לאחר המשבר השייקספירי בנוסח : "לכרות או לא לכרות, זאת השאלה",  ביום שני השבוע התקבלו תוצאות הביופסיות ולשמחתי התברר כי אני יכולה לעבור את הניתוח משמר השד ולא צריכה לכרות את כל השדיים ולעבור שחזור ! תחושת ההקלה, כפי שאתם בוודאי מתארים לעצמכם , הייתה עצומה, ומשהבנתי כי ניתן לקבוע סוף סוף תאריך לניתוח , התקשרתי למנתח שלי, פרופסור שבתאי, ובשיא תמימותי, הכל כך טיפוסית לי , ציפיתי כי מיד יוכלו לקבוע תאריך כבר תוך שבוע , כאילו עמדו וחיכו רק לי שאחליט סוף סוף מתי אני רוצה לבצע זאת (Ye Right, רק בעולם הפנטזיה של נעמה). למזלי, מהר מאוד חזרה אליי המזכירה של המנתח וקבעה לי תאריך לביקור במרפאה הקדם ניתוחית ביום ד השבוע  ה – 23 לחודש, כשהניתוח בשבוע הבא ביום ג , ה – 29 , ושלחה לי זימון עם הדרישות הרלוונטיות עבור המרפאה הקדם ניתוחית, כולל בדיקות דם. למרות שהאונקולוגית שלי אמרה לי שבדיקות הדם שעברתי באוקטובר 2018 עדיין רלוונטיות מבחינתה, משהו בתוכי אמר לי שכדאי לבדוק גם עם המנתח , ואכן הסתבר שתוך יומיים עליי לבצע בדיקות נוספות , כשאחת מהן בצום. כמי שנוהגת להגיע למצב של כמעט עילפון כל אימת שאני צריכה לצום ולכן בדרך כלל מזמינה אליי אח/אחות שמבצעים את הבדיקות בבית, נאלצתי לחרוג ממנהגי , לצום כבר מאותו הערב ולקום מוקדם תוך ויתור על הקפה האהוב שלי, ולהסתפק רק בכוס מים. כמו תמיד, מרפי היקר כבר היה בהיכון ומסתבר שבדיוק כשהייתי זקוקה להפניה הדחופה לבדיקות הדם, החליט רופא המשפחה לצאת לחופשה. השגתי מהמשרד הפניה לרופאה מחליפה והיא סיפקה לי את ההפניה הדרושה. עתה נותר לי רק לחכות בתור עם שאר האנשים , כשאני מתחילה כבר להתחיל מסוחררת מהצום.

תובנה אחת : כשאנשים שומעים שאני צריכה לבצע בדיקות דם דחופות לפני ניתוח כי יש לי סרטן שד הם מיד הופכים פתאום לנורא מנומסים, נחמדים ובעיקר לא ישראלים בעליל . "בוודאי שאת יכולה להיכנס לפני כולם, חמודה" – היה רוח הדברים . האחות שמחה פחות על השינוי העלילתי והפתאומי בתכנית, אך נאלצה לבצע את הבדיקות חרף רצונה ולהעבירם למעבדה בדחיפות הנדרשת. כשיצאתי ממנה כבר התמוטטתי על הרצפה, כולי מסוחררת ורק כאשר אכלתי 2 תמרים וחתיכת חלבה, עברה הסחרחורת וכל שנותר לי היה להשיג טופסי 17 לאשפוז במחלקה ולרופא המרדים. כבר באותו הערב יכולתי להדפיס את הבדיקות ולתייק בקלסר ולמחרת קיבלתי את הטפסים ויכולתי להירגע שהכול מאורגן לקראת יום ד, ואפילו הספקתי להיפגש עם המוזיקאי , אתו אני עתידה להופיע בבתי אבות, ולשיר , שזה הדבר שגורם לי להרגיש הכי טוב Ever .

הגיע השעה ונסעתי עם אבי למרפאה הקדם ניתוחית, כשקודם לכן עברנו במרכז דווידוף לסרטן בבילינסון, במזכירות של האונקולוגית שלי, על מנת לקחת את תוצאות הביופסיות.

הגענו לשיבא תל השומר, כשאבא שלי נלחץ מזה שאנחנו לא מוצאים חניה, יש ברשותנו כחצי שעה עד שעת השין ושנינו מוצאים עצמנו בסיטואציה הזויה ,בה בחניון בה חנינו אין מעלית ואנו נאלצים לגשש בחשכה במדרגות למטה באין מתגי תאורה תקינים. הגענו לבניין ואנחנו מחפשים את המרפאה כעכברים סומים בסחרחרת סוריאליסטית , עוברים ממקום למקום, מקומה לקומה והלחץ בתוכי מתחיל לעשות את שלו.  אנחנו מתחילים לעבור בין התחנות המתוכננות, כשהתחנה הראשונה היא אצל רופאה סטאג'רית מאוד נחמדה אבל גם מאוד לא מוכנה. היא לא מוצאת את המסמכים שלי במערכת ומתפעלת מכך שכולם נמצאים בקלסר המסודר למשעי שלי, נוסף על כך היא לא בקיאה בשמות התרופות הקבועות שלי ואני נאלצת לתקן אותה. אני מתחילה לחוש חסרת סבלנות בזמן שהיא מקלידה לאטה . אני מעריכה מאוד את היסודיות שלה ומנסה לחוש אמפתיה לכך שהיא עדיין לא רופאה, אבל אני חשה איך ההמתנה המייגעת מתחילה לעייף אותי וכל שאני רוצה הוא רק שזה יסתיים . התשאול מסתיים ואז היא מתחילה לבדוק אותי ולמשש, כואב לי ואני חשה שוב כאילו הפקיעו את גופי ממני ואני במן חוויה חוץ גופית שכזאת.

התחנה הבאה היא אצל אח, שנראה משועמם או קצר רוח , כמו ממהר כבר ללכת הביתה והנוכחות שלי מפריעה לו, הוא מדבר מהר מדי ואני כבר לא קולטת כלום. אני כבר מחוסרת אנרגיה מהצורך לרשום תוך כדי הקשבה, כבר מהתחנה הקודמת אצל הסטאג'רית , וגם פה אני מנסה נואשות להבין מה הוא אומר, אבל אני חשה מוצפת כאילו מערכת העצבים שלי מותקפת בבת אחת בצבעים, רעש וריחות. בא לי לצעוק, בא לי להיבלע בתוך עצמי, בא לי לא להיות נוכחת שם, ואני לא יכולה. אני חייבת להמשיך להקשיב, להבין ולהטמיע גם תוך כדי שהמוח שלי צועק עליי שאכבה אותו ! אנחנו עוברים לתחנה הבאה – לכירורגית , שמתארת לי בפרוטרוט שיום קודם לניתוח אני עומדת לעבור סימון של האזורים בשדיים באמצעות חוט תיל. אני מקווה שלא שמעתי טוב. המוח שלי צועק : חוט תיל ! איך לעזאזל את הולכת לעבור כזה הליך כואב ? אני נאלצת להשתיק אותו שוב ולהקשיב בסבלנות כשהיא מתארת את הדרך שבה המנתח מרים את שולי ווי התיל כדי להוציא את הרקמות הסרטניות. בא לי להקיא ולהתעלף בו זמנית. באותו המעמד היא מחתימה אותי על טופס הסכמה לניתוח ולרופא המרדים ומופתעת שאני טורחת לקרוא אותו, להפתעתי אין באפשרותי לקבל העתק ואני דואגת לצלם בפלאפון, לכל צרה שלא תהיה. התחנה האחרונה הייתה אמורה להיות אצל הרופא המרדים, אבל מסתבר שהוא הלך הביתה. אני על סף אפיסת כוחות נפשית ועדיין חייבת לשמור על ארשת פנים מכובדת ולהמשיך הלאה, עד הגיעי הביתה, שם אני מתמוטטת על המיטה , בוכייה ומסוחררת וכולי צעקה.

2 תגובות בנושא “יומן סרטן – ההכנה לניתוח או "יום שתחילתו בשורות טובות וסופו הצפה חושית חזקה במיוחד"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s