אם

מילת אם הופכת
באישיותך העיקשת,
כפלסטלינה.

לשה באצבעות האהבה.

קורעת בתפנוקי הילדות הדביקים,
הממאנים להינתק מעלייך
והקריעה המיוסרת
מתחילה להתרגל לעצמה.

נשיקת אם מאחה
את פצעי הניתוק המגלידים,
לאטם,

מנחמת את המהלומות הנפוחות
שספגת,

לוטפת ברוך את הצער והכאב,
שאימצת ומחבקת את הלב השרוט
עד שהופך כשלם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s